עבודה עם הורים

מאת: אנה גלמן

הורים הם סובייקטים ולא תפקיד

מיליוני ספרים ובתי ספר להורות, קבוצות הדרכה ותוכניות טלויזיה גרמו למחשבה המוטעית שהורות הינה מקצוע או תפקיד . אבל לא . הורות  הוא קשר מאד מורכב, רגשי, בין אישי, ובקשר הזה כל ההיסטוריה והילדות של ההורים מקבלים  ביטוי וגם תיקון או לא.. הורות הוא אקט של חיים. אקט יומיומי.  אקט דרמתי שגם מעיק וגם משמח.  חושבים הרבה עליו אבל לא לומדים אותו.ספרים מלמדים על חינוך , אבל יש כל כך הרבה ספרים בגלל שאין אמת ואין תשובה אחת. כל ילד הוא שונה כי היו לו הורים שונים

 בלי לדעת ההורים מעבירים את  אמונתם ותשוקתם; הילד סופג את ההוייה של ההורים, את המבנה הנפשי  את הסגנון של כל אחד.

בשביל הילד ההורה הוא המשענת הפיזית והמשענת הנפשית, הוא לא יכול לשרוד בלי הורה-מבוגר שדואג; הוא סופג את ההורים , שומע ורואה  אותם, כמו שהם . זאת הסיבה שלא מספיק להדריך את ההורה; ללמד הורות. צריך להקשיב לו, ואז נדע על הקונפליקט ועל התפיסות השונות של כל הורה, שבלי לדעת מעביר סימנים ומסרים, אמונות וטראומות של חיים

לא כל מה שקורה לנו בחיים זאת בחירה שלנו; לפעמים ההפך, נראה שיש תפוסי התנהגות וקשיים שחוזרים על עצמם בלי שנרצה. והילדים הם לפעמים הסימפטום שלנו, של ההורים.

הילדים מפתחים קווי אישיות, דרכי תגובה וסימני מצוקה, המסבכים אותם בחיים, הם סימפטומים, שכדאי לפענח, וקודם כל כשמדובר על ילדים להבין  האם הסימפטום הוא של הילד או הוא דובר של מה שקורה עם ההורים.

מדובר על קושי מאד סינגולרי המספר על סוד, של הילד, אבל גם סוד של ההורה. לא מתגברים על סומפטומים ,  רק נותנים להם לדבר. ומי הוא שצריך לדבר כשמדובר בסימפטומים אצל ילדים?

השאלה הקלינית המכריעה היא במי לטפל? לטפל או להדריך את ההורים?

לחקור את ההיסטוריה ואת היחסים האישיים והבין אישיים של ההורה? מה שקורה בין בני הזוג או לתת להם הדרכה?

כל עבודה עם ההורים שלא נוגע ביחסיים הבין אישיים שלהם ולא מפגיש את ההורה עם הסובייקטיביות שלו ואם האחרים שהיו ההורים שלו לא יאפשר  שחרור באמת של הילד כסובייקט של עצמו.

בורגס כתב מאד יפה על הילד שהוא לא רק שייך להורים כי אצל ההורה כל האחרים שהשפיעו בדורות קודמים על מי שהם היום 

Al hijo

Jorge Luis Borges

לבן

אינני זה שהוליד אותך, עשו זאת המתים,

הם אבי, אביו וראשוניו,

אלו הם שדרך מבוך ארוך של אהבות,

סמנו נתיב מאדם  והמדבריות,

של קין והבל בשחר אחד,

כה עתיק שהפך כבר למיתוס

ומגיעים דם ומח עצמות ליום זה

של העתיד הנוצר זה עתה,

אני חש בהמוניו, אלו הם האנחנו

ובתוך האנחנו, אתה והבאים,

בנים אותם תוליד באחרוני הימים,

ושל אדם האדום, אלו האחרונים.

גם הנצח נמצא בין הדברים

של הזמן המוליד צורות ממהרות.

                             Al hijo

                         No soy yo quien te engendra. Son los muertos.

                         Son mi padre, su padre y sus mayores;

                         Son los que un largo dédalo de amores

                         Trazaron desde Adan y los desiertos

                         De Caín y de Abel en una aurora

                         Tan antigua que ya es mitología,

                         Y llegan sangre y médula, a éste día

                         Del porvenir en que te engendro ahora.

                         Siento su multitud. Somos nosotros

                         Y, entre nosotros, tú y los venideros

                         Hijos que has de engendrar. Los postrimeros

                         Y los del rojo Adán. Soy esos otros,

                         También la Eternidad está en las cosas,

                          Del tiempo que son formas presurosas