ילד בלי חברים

אני רוצה שלילד שלי יהיו חברים…

קודם כל המשאלה היא מבורכת. ילד עם חברים הוא ילד שלא תלוי בהורים וההורים לא חייבים לשעשע אותו. ילד עם חברים הוא ילד שמסתכל החוצה ולא דבוק להורים. ילד עם חברים מכוון לעתיד ולא מתגעגע לחזור לזמן עבר.

זה טוב לכוון את הילד לעבר מציאת חברים, לדבר על הערך של חברות  אבל  בלי לחץ . הוא צריך להרגיש שהוא רוצה חברים בשבילו ולא בשביל לרצות את אמא. חשוב שיהיה לו חבר או חברים אמיתיים ולא "כאילו" מספר חברים.

החיים החברתיים מתחילים כשהאמא אינה רוצה להישאר לבד עם הילד בבית ומחפשת חברות בשבילה. באופן טבעי האמהות מארגנות מפגשים עם אמהות אחרות שיש להן ילדים בגיל של הילד

עבור הילד, בהתחלה זה מאיים לפגוש מישהו דומה לו שזה לא הוא; יש יריבות, תחרות והצקות עד שמגלים את ערך הידידות; צריך סבלנות

ההורים  מזמינים חברים הביתה, מתכננים יציאות משותפות. לא לכל הילדים קל  ליזום חברות

אבל חשוב מאד שכל הורה ידע לכבד את התקופות בהם הילד חייב להיות עם עצמו, להכיר את עצמו, לדעת מי הוא, לקרוא, לשקוע בדמיונות, לשוטט במחשב, ולגלות את עולמו לפני שיתערבב עם עולמות של אחרים.

חוגים או פעילויות קבוצתיות יכולים להיות הזדמנות לפגוש חבר; לא כדאי לדחוף בכוח לחוגים אבל גם לא להסכים לבטלה. אי אפשר לדחוף אבל כן לשוחח על החשיבות של חברים אמיתיים לעומת הדמויות של המחשב והטלוויזיה.

האיזון המיטיב בין: חברים – זמן לבד – וזמן משפחה .

כשהמילה "משעמם לי" מופיעה בשיח, זה אות לזה שלבד כבר לא מספיק, צריך את  האחר שאיתו נהנים יותר והחיים מתמלאים יצר ויצירה.

כבר לא טוב להיות לבד.