יש לי אבא

הכרתי אישה שמגדלת לבד את הבן שלה.

הוא בן 3.

מאד התפעלתי ממנו וממנה.

הוא ילד רגיש, ילד שגאה בהיותו גבר;

ילד סקרן, שמח, אוהב ומלא ביטחון; יודע מה הוא רוצה, מסביר את עצמו בשקט, בלי התפרצויות,שומע את מה שמסבירים לו, ומקבל את הסמכות של אמא,לפעמים אחרי שהמסר נאמר בנחישות כמה פעמים.

הוא לא מכיר את אבא שלו וגם אבא שלו לא מכיר אותו.

אמא כן הכירה אותו. היא אהבה אותו אבל הם לא חיו יחד. יש לו משפחה אחרת בארץ רחוקה.

אבל היא מדברת עליו; היא מזכירה את אבא, ומספרת אודותיו ואודות הדברים שאבא שלו אוהב לעשות. אם הוא טוב באופניים היא בטוחה שאת זה הוא קיבל מאבא שלו, ואת הגובה שלו הוא ירש מאביו שהוא 1.90.

יש לו אבא בתוכו והוא מאד מתרגש לשמוע עליו.

יש לו אבא, אבא שהוא לא רק זרע.

יש לו מישהו שהוא משהו.

יש לו אבא מיוחד והוא ילד מיוחד, יש לו אבא שאפשר להזדהות איתו.

יש לו אבא עם סיפור, אבא נעדר אבל נוכח בדיבורים עליו.

יש לו אבא חשוב שאמא מעריכה.

כל הכבוד לאמא שיודעת לקיים את אבא בשיח השוטף.