ילדים שמדברים על מוות

ילדים רבים "מגלים את המוות" כפתרון, כדרך לברוח מהקושי שיש בחיים. ילדים אלו מגיעים לאַכְוָונָה כי הם דיברו על הרצון למות, או שעשו מעשה, שסיכן את חייהם.

האקט, המעשה, הוא תמיד הפגנתי, והוא מיועד לאחר, שהופך להיות לעד. המעשה מזעזע את האחרים, וזו בדיוק הכוונה של הילד, שישימו לב לסבל שלו.

האקט של הילד, בין אם באמצעות דיבור על המוות, ובין אם בניסיון עצמו, נעשה כי הילד לא יודע מה לבקש, ואיך לבקש. אקט שהוא "ניסיון התאבדות", מבטיח שתהיה פניה לאיש מקצוע, שכנראה היא פניה הכרחית, למען חקירה עמוקה של מה שקורה בנפש של הילד.

הקושי להבין מה קורה בנפש הילד, טמון בפער שבין מה שהילד טוען שמציק לו, התלונות שלו, לבין מהי באמת הסיבה לסבל שלו. אַכְוָונָה נכנסת לחקור את הסיבה לדיבור או למעשה, ביחד עם הילד והמשפחה.

אַכְוָונָה רואה בכל ניסיון התאבדות או דיבור על המוות, אמירה רצינית.

זוהי אמירה שכדאי להקשיב לה, ללא בהלה, אך בתשומת לב ובכוונה לעזור לילד להתחיל לדבר על הסבל שלו.

לא פשוט לילדים לחצוב לעצמם מקום בחברה. לא תמיד "הולך להם", לפעמים הם לא יודעים את הקודים החברתיים, לא סובלים את התחרות ונפגעים, מתבודדים, כועסים, נמנעים, עד שאי אפשר לסבול את הכאב הזה יותר…

הניסיון שלנו באַכְוָונָה מוכיח, שכשמשקיעים את כל הזמן הדרוש בשביל לדבר על מה שקורה אצל הילד ובתוך המשפחה, כאשר לוקחים ברצינות רבה את הכאב שלו בחברה ו/או בתוך המשפחה – נוצרת הבנה חדשה, ואפשר להתחיל לחשוב על סדר חיים חדש במשפחה. ואז, אפשר להפסיק לכעוס או להפסיק לרחם על הילד ולמצוא סדר חדש של תגובות חדשות, והתארגנת אחרת. בדרך הזו מופיעה תקווה, מתגלה מוצא, משהו חדש מתחיל להתרחש, משהו שאינו חזרה למעגל הסגור המתסכל שהיה שם קודם לכן.

ברגע שכל המשפחה מגויסת לעזור לילד, נוצרת תחושת הקלה, כתוצאה מההכרה וההשקעה בסבל של הילד ובזכות ההכרה ברצינות המסר ש"ביקש להעביר".

ההורים עומדים חסרי אונים מול התפרצויות הילד ולפעמים כואבים ביחד אתו. ההזדהות של ההורים עם המצוקה של הילד, חיבוק הדוב המגן מההתמודדות עם הקשיים, כל אלו רק מחריפים את הרצון למות. ההגנה הזו "מחזירה את הילד לרחם" ואינה מהווה נחמה לילד גדול. להיפך, גם אם "עוטפים" את הילד, אין בכך כדי לעזור לו להרגיש את החיים, לרצות להיות בהם, עם הדברים הקשים ועם הטובים שיש בהם.

באַכְוָונָה, אם כן, העבודה היא גם עם הילד עצמו וגם עם ההורים, המקבלים המלצות נכונות יותר ודרכים יעילות לעמוד מול המצוקה של הילד ולעזור לו.