על הרצף… ואבחנות אחרות

כשילד מגיע לאַכְוָונָה עם אבחנה האומרת: "הילד נמצא על הרצף האוטיסטי", "בעיות קשב וריכוז" וגם במקרים בהם נעשות אבחנות אחרות, אנחנו קוראים בעיון רב את כל הדו"חות, ולומדים את מה שאחרים חקרו, ואת המסקנות שהגיעו אליהם.

ואז, אנחנו מתחילים את תהליך עבודת החקירה וההתערבות טיפולית, בכלים של אַכְוָונָה. הדבר הראשון שאנחנו שואלים את עצמינו זה: "מי הוא הילד הזה המיוחד, שקיבל את האבחנה שמשותפת לכל כך הרבה ילדים אחרים?"

כי לכל ילד יש את הסיפור המיוחד שלו, ואנחנו מאמינים שחיוני להכיר את הילד בתוך הסיפור שלו, ושל משפחתו, ביחד עם האבחנה שניתנה לו, כל ילד עם הייחוד שלו. ולכן, אנחנו שואלים על ההיסטוריה של ההיריון ועל השנים הראשונות שלו. אנחנו רוצים למשל לדעת מה הילד מייצג עבור אמו? האם האב מצליח להשפיע על הילד? האם מישהו מהם מגונן מאד עליו? לפעמים אנחנו פוגשים זוג הורים, שבתוך המשימה ההורית שלהם, שכחו איך זה להיות חברים, ולפנק אחד את השני. ובדרך כלל, יש גם את הסבים והסבתות, שיודעים לא מעט על הילד, אבל חוששים לומר את מה שהם רואים.

***

אנחנו מלווים את המשפחה, כדי הילד יוכל להשתלב בבית ספר (אם אפשר בית ספר רגיל), תוך שהוא גם מקבל את החיזוקים האישיים להם הוא זקוק, אך גם "דחיפה" להשתלב בחברת בני גילו בבית הספר, כדי שיהיה חלק מהחברה, ולא "הילד של האמא".

ההמלצה היא לא לכבד את ההתנהגות הכפייתית, ואת ההתפרצויות שאנו רואים לפעמים, וכן לכבד את ההשתדלות לסיים את זה, כדי שההשקעה בקשר הורים-ילד תהיה מבוססת על נתינה הדדית, ולא על דאגה אין סופית וחד סטרית.

לא תמיד פשוט להורים לשמוע, שהדרך שהם מאמינים בה פחות מתאימה, אולי אפילו מזיקה, לילד, להורים, לאחים. יחד עם זאת, צוות אַכְוָונָה נותן את המלצותיו בעקבות שיחות רבות והתבוננות מעמיקה ומורכבת, ולכן הן נופלות על אוזן קשבת ונשארות זמן רב בתודעת המשפחה. השינוי מגיע לעתים מיד, ולעתים לאחר זמן מה, אך הוא תמיד מגיע, ואז הוא מיטיב מאד, לא רק עם הילד עצמו והוריו, אלא גם עם אחיו, שמקבלים במהלך העבודה עם צוות אַכְוָונָה, את תשומת הלב הנחוצה.