שלום כיתה א'

ראש לשועלים או זנב לאריות ?

בימים אלו ההורים של ילדי גן חובה מתמודדים עם הדילמה: האם הילד שלי מספיק בשל לכיתה אלף או שאולי כדאי להשאיר אותו עוד שנה בגן?

לרשותם עומדים מבחנים, דוחות של הגננת ותצפית של הפסיכולוגית על מנת לשער את תגובתו של הילד לסביבה הלימודית.

הקשיים אליהם נקלעים ילדים בהתמודדותם עם הסביבה החדשה, נעים בקשת שבין בעיות למידה לבין קשיים חברתיים. מדובר במעבר קשה, ללא ספק, מעבר קשה לילד ומעבר קשה להורים להשאיר עוד שנה בגן עם ילדים צעירים יותר, בכיתה בה הם יהיו מן המובילים ומהגבוהים בכיתה לדחות את ההתמודדות עם משמעת ומטלות עוד שנה?

להאריך להם את התקופה הטובה של המשחקים, בה הם יותר חופשיים לעשות מה שנעים להם? תקופה של פחות חובות, תחרות, מטלות וסדר שמחייבים לשבת שעות על גבי שעות. השאלה שצריכה להישאל אינה אם הילד בשל לכיתה א', אלא האם ההורים בשלים לעבור לכיתה א'?

הם הפוחדים והסובלים מהשינוי, כי הם חוששים מן הסבל שיגרם לילד. ילד שכבר בגן מגלה סימנים של קושי, הוא ילד שיהיה לו קשה ויצטרך עזרה בכיתה אלף, גם אם משאירים אותו שנה נוספת בגן. לפתח יכולת ריכוז ולמידה, להתייחס אל האחר בכבוד ולדעת להתנהג בחברה, הם מיומנויות שלא יופיעו פתאום, אלא אחרי השקעה ועבודה עם הילד. לא הגיל מביא את המיומנות אלא ההתנסות במסגרת תומכת תכונות למידה של כללי התנהגות בחברה מתפתחות ביחס לסביבה ולדרישותיה.

מול קושי מסויים, הילד יכול להחליט לגייס את כוחותיו על מנת להתמודד או לסגת; אם הוא בוחר בנסיגה הוא יהיה חייב לקבל תמיכה ועזרה מהמבוגרים שבאופן אקטיבי יפתחו אצלו מיומנויות של למידה והשתלבות בחיי החברה. הילד יכול גם למרוד או להפריע לאחרים ולעצמו. התנהגות כזו מבקשת נוכחות מחזיקה ומכוונת של מבוגרים שיודעים איך לעזור לו להרגע ללא צורך בפרמקולוגיה. לסייע לו בבית ועזרת מסגרת של סדר הכוללת: הכנת שיעורים, סידור החדר, להתקלח לבד. לחזק את הנקודות החלשות של הילד והכי חשוב: לא לוותר ולא להיכנע לבקשות קורעות הלב של ילד שרוצה לראות טלוויזיה כי הוא עייף. הוא לא יהיה פחות עייף אחרי הטלוויזיה. ברוב המקרים, אם משאירים את הילד שנה נוספת בגן, זה בעיקר מרגיע את ההורים, כיוון שהם יכולים לדחות את ההתמודדות עם העבודה שמצפה להם בכיתה אלף אבל מה שנדרש מהם הוא בעיקר להקנות הרגלים ומסגרת של למידה, לא בשביל הציונים אבל כן כדי להיות תלמיד טוב, תלמיד שטוב לו אבל לא רק הילד צריך תמיכה, גם המורה.

חיזוק ותמיכה ללא ביקורת שיפוטית לילד וגם למורה. להיות ראש לשועלים יכול להרגיע, אבל אולי זה מקבע את הקושי, כי זה מעודד זהות של ילד קטן או של ילד בעייתי מה רע בלהיות זנב לאריות? זה אולי יפריע להורים תחרותיים, אבל לא להורים שרוצים שהילד יתפתח ויתאמץ כדי להתגבר. אני רואה ערך חשוב בלחלוק את היום יום עם ילדים בני אותו הגיל. המורים, שצריכים להתמודד עם 30 ילדים, אינם מסוגלים לתת יחס מיוחד לכל ילד, והם זקוקים להורים שיודעים איך לעזור ולתמוך במורה ישנם הורים שחיים באשליה, שמערכת החינוך אמורה לדעת איך לעזור לילד. להפקיד אותו בידי מערכת החינוך ולכעוס ולהאשים, לא יעזור. ככל שהעזרה מתחילה מוקדם יותר כך היא יותר אפקטיבית. לסיכום, ככל שההתמודדות עם הקשיים בבית הספר תחל מוקדם יותר, ניתן יהיה לעזור ולתמוך בילד עם המגבלות הספציפיות שלו, במקום לדחות את ההתמודדות בעוד שנה. הרבה מן ההתמודדות עם הקשיים בכיתא אלף היא דווקא של ההורים, וכאשר מדובר בילד עם עיכוב בהתפתחות או בילד עם קשיים, הרי שהעבודה של ההורים קשה עוד יותר. על כן השאלה אינה אם הילד מוכן לכיתה א', אלא האם ההורים מוכנים.